התהליך לכאורה פשוט. לקחת את החלק החם שבאוויר מחומם ולהחזיר את השאר. ברם, חום אוהב לזרום ממקום חם למקום קר. כאן נכנס כוחן של משאבות חום. האוויר נדחס ומתחמם. אוויר דחוס תמיד מעלה את הטמפרטורה שלו, כך זה עובד ברכב על סולר, למשל. האוויר בתא השריפה מתחמם וכשהוא בא במגע עם אדי סולר נוצר פיצוץ שדוחף את הבוכנה. אם כן, את השלב הזה אנחנו לוקחים גם כדי לשאוב חום. האוויר נדחס ומתחמם והמשאבה גורמת לאוויר החם לזרום בכיוון ההפוך. אם מלכתחילה הוא רצה, כהרגלו, לעבור ממקום חם למקום קר, הרי שהמשאבה תופסת אותו בצווארון ומאלצת אותו לזרום בכיוון ההפוך. את האוויר הקר, לעומת זאת, היא משאירה בחוץ. לכן, אגב, ליד משאבות חום דואגים תמיד לפתחי איוורור גדולים למדי, כדי לאפשר לה לעשות את הבלאגן הזה לאוויר ולבלבל את כיוון הזרימה שלו.
משאבות חום – לעשות רוח כשצריך
שאיבה של חום מן האוויר הקר שבחוץ היא הדרך היעילה ביותר ליצור חימום והיא בין המתוחכמות שיש. לכאורה, ההליך של שינוי כיוון הזרימה של האוויר החם אמור להיות מסורבל ולא יעיל אבל כיוון שנוצר חימום בסוף התהליך, הרי שהמאמץ מתקזז עם הרווח בתוצאה. משאבות חום עובדות בכל מקום בו נדרש ניצול של חום או של קור הנמצא באוויר. כך מקררים למשל, את המטוס. שואבים את האוויר שבחוץ, לוקחים את הקור וזורקים החוצה את האוויר שהתחמם. במקרה של המטוס המערכת מבקשת לקרר את הפנים אבל משאבות חום יודעות לעשות את זה גם לצורך חימום.
משאבה לחימום היא החלק הראשון והחשוב בחימום רצפתי, שכן היא זו שמכניסה פנימה אויר חם ומשאירה בחוץ אויר קר. ייאמר בצד שהפטנט הזה עובד רק בטמפרטורות שהן ברובן מעל האפס. במקומות שבהם הטמפרטורה מסתובבת סביב האפס ומתחתיו, אין יעילות בהתקנה של מערכת לחימום רצפתי, שכן ההשקעה באוויר אינה כדאית, הוא אינו נדיב בחומו. מה שכן, בארץ שלנו, יש בהחלט מקום להשתמש במערכות כאלו עם משאבות חום והתחכום המתאים.
